(לחץ להגדלה)
"וידבר משה אל
ראשי המטות...איש כי ידור נדר...לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה".
פרשת מטות מתחילה בדיני נדרים והפרתם. נושא הנדרים נחשב לחמור ובעייתי. אנו רואים
למשל, במגילת קהלת :"טוב אשר לא
תידור משתדור ולא תשלם". אחרי הכל, מדבור בסך הכל במילים. אולי אפילו פליטת
פה. מדוע דיני הנדרים מטילים אחריות כבדה כל כך על אדם, רק בגלל שאמר משהו?
ובכן, ידוע כי כל הבריאה כולה
נוצרה על ידי מילים. כמו שכתוב במסכת אבות: "בעשרה מאמרות נברא העולם" - בעשר פעמים שכתוב "ויאמר" בסיפור
הבריאה בפרשת בראשית (למעשה יש תשע פעמים אך המילה בראשית נקראת גם כן אמירה –
כמובא במסכת ראש השנה, יש לזה סיבה כמובן, אך לא כאן המקום להאריך) וכן כתוב בזהר
הקדוש – "בכ"ב אתוון דאורייתא", כלומר- בעשרים ושתיים אותיות של
התורה, וכמו שכתוב שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. אין דבר שבעולם שלא התהווה
מהדיבור האלוקי. ולא רק זה- הדיבור האלוקי מהווה את המציאות בכל רגע ורגע, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם".
הקב"ה מחייה את כולם כל הזמן, ואילו היה הדיבור האלוקי פוסק לרגע אחד מלהחיות
את המציאות, היא הייתה פשוט מתבטלת.
חלק מאותן ניצוצי חיות נפלו בשעת השבירה (חלק מתהליך הבריאה) ותפקיד
האדם הוא לתקן את השבירה ולאסוף חזרה את אותן ניצוצי חיות שקשורים לנשמתו שלו. ואיך
עושים זאת? אנחנו אמורים לראות בכל דבר את החיות האלוקית שמפעמת בו. בכך אנחנו מחזירים את הניצוץ הנפול אל מקומו. אולי אפשר להמשיל את הדבר לפאזל של המון אותיות
שאנחנו מורכבים ממנו, והמסע שלנו בחיים הוא לאסוף את החלקים החסרים (משל שטחי מאד
אבל אני מקווה שזה מפשט את הדברים). לכן האדם צריך לשים אל ליבו את צורת ההסתכלות שלו
על העולם- "בכל דרכך דעהו". משמעות הדבר היא, שבכל פרט ופרט בבריאה
הקדוש ברוך ה' נמצא, ולכן מכל מקום אפשר לאסוף את חלקי הפאזל שלנו. ברגע שאדם נודר
נדר, ואוסר על עצמו דבר כלשהו, הוא מונע מעצמו את איסוף חלקי הפאזל החסרים לו
מאותו עניין.
אמרו רבותינו ז"ל-
"כל הנודר נדר כאילו בנה במה" . במה היא מקום להקרבת קרבן. בזמן שבית
המקדש היה קיים נאסרה ההקרבה בבמות, והותרה רק בבית המקדש עצמו. כאשר האדם מקיים את נדרו, הוא כאילו מקריב קרבן
על אותה במה שבנה.
מה הקשר בין קרבנות לנדרים? בשני המקרים המטרה היא להתקרב לקב"ה
(קרבן- מלשון קרבה). אבל התורה נותנת לנו את הדרכים להתקרב לה', והיא איננה רוצה
שנוסיף על כך קרבנות משלנו. זאת הסיבה שאסור להקריב בבמות, וזאת הסיבה שדעתם של
חז"ל איננה נוחה מנדירת נדרים.
כמובן שלכל מטבע שני צדדים. אחרי הכל, נדירת הנדרים לא נאסרה
לגמרי. כמו שכתוב בגמרא: "היושב
בתענית נקרא קדוש". כלומר- מי שיודע לעשות זאת בכוונה הנכונה הוא צדיק. רק
שלא כל אחד יודע לכוון בזה (תענית מורכבת מהאותיות ת"ת עני – תפארת ומלכות,
זכר ונקבה, ואין כאן המקום להאריך בזה).
שנזכה להרכיב את הפאזל שלנו, שנשכיל לראות שאנחנו חלק מפאזל יותר
גדול, אינסופי, ושנהנה מהחיפוש.
(הרעיון הנ"ל מבוסס על הספר "מאור עיניים")
שבת שלום,
רועי.
ישר כוח רועי.
השבמחק