(לחץ להגדלה)
פרשת "ואתחנן" מתחילה בבקשתו של משה רבנו להיכנס לארץ
ישראל, לאחר שכבר נתבשר כי לא יוכל להיכנס אליה. בפסוק כו: "ויתעבר ה' בי
למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", ורבו
הפירושים בעניין של תחינתו של משה רבנו, ועל חוסר הענותו של ה' יתברך לתת למשה
להיכנס לארץ המובטחת.
ראיתי דבר נפלא בספרו של הסבא של סבא שלי, ר' אברהם צבי מרגליות,
שאתמול בי' באב היה מאה שנה לפטירתו, ולכבודו אני מביא את הדבר:
את פרשת "ואתחנן" תמיד ייקראו אחרי תשעה באב (ידוע שיש שנים
מעוברות ופרשיות שנקראות ביחד או לחוד אך פרשה זו תמיד תהיה לאחר תשעה באב),
ומסביר ר' אברהם צבי זיע"א, שכל עניין של תשעה באב זה לבכות על החורבן
והציפייה לבית המקדש, והנה עובר לו תשעה באב, ולכאורה תפילות עם ישראל אינן נענות,
ודבר זה יכול להוביל לרפיון ידיים ולשבר אמונה חס וחלילה, ולכן נקראת פרשה זו, משה
רבנו מתחנן אל ה' להיכנס לארץ, ולכאורה גם הוא לא נענה, וכמו שכתבנו לעיל יש המון
פירושים מדוע לא עלתה תפילתו של משה ונמנעה ממנו הכניסה לארץ, אך גלוי וידוע לכל
שתפילתו עשתה פירות, וכמו שדרש בעל "מגלה עמוקות" שלעתיד לבא כשייבנה
בית המקדש ויהיה קיבוץ גלויות אזי יתגלה לכל אחד מישראל מה הייתה מקומה של תפילתו
ואיך השפיעה לטובה,
לעניות דעתי כך גם אצל האדם, שנקרא מקדש מעט, ולפעמים הוא משקיע וחותר
למשהו, ולא יוצא כביכול כלום. אך הדרך ממשיכה, וכשמגיעים למקום שאמורים להגיע
רואים איך כל המאמצים שהושקעו במקומות אחרים כביכול הם אלו שכיוננו אותנו לאיפה
שאנחנו כעת.
שנזכה לסבלנות ומשם להבנת הדרך ולחתירה לגאולה הפרטית, ושמשם תבוא גם הכללית.
יהי רצון שתהיה לנו ולכל ישראל הסבלנות וההתמדה להמשיך בדרך השם,
השבמחקובסייעתא דשמיא בקרוב בימינו נחזה בגאולה השלמה , אמן!!
כרגיל מחזק את עם עם ישראל בדברי קודשו. לפעמים פעם ביום, לפעמים פעמיים באהבה. מהמעריץ י' מרחביה.
השבמחק