פרשת צו

לחץ להגדלה

לצפיה בתהליך:http://roymargaliot.com/TZAV

פרשת צו

"זאת תורת העלה, היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו"

פרשת צו נפתחת בפסוקים אלה, המסבירים כיצד יש להקריב את קרבן העולה. בבית המקדש הוקרבו סוגים שונים של קרבנות. כל קרבן הובא לצורך אחר, והוקרב באופן אחר. קרבן העולה  כשמו כן הוא – כולו נשרף ועולה לשמים, ושום חלק ממנו לא נאכל על ידי אדם. (רק העור של הקורבן ניתן לכהן המקריב.)

בספרי החסידות פסוק זה מובן כ לנו כיצד להסביר לנו כיצד יש לעבוד את ה' (ואני חושב שאפשר ללמוד מזה גם על דרך עבודת האדם בעולם ככלל ):

"זאת תורת העולה" – זוהי הדרך (תורה מלשון הוראה) שבה תצליח להעלות את כל כולך למעלה. בספרי החסידות מודגש, שכל העניין של עבודת האדם בעולם הוא לעשות נחת רוח לבורא. אולי אפשר להגיד שהדרך האידיאלית לעשות זאת היא לנצל את הפוטנציאל שהבורא גילם בכל אחד ואחד. כל אדם רוצה להוציא מהכוח אל הפועל את מה שנמצא בתוכו (בין אם הוא נגר, מורה או דייג), וכשהדבר מסתייע בידו אז הוא מרגיש סיפוק אמיתי. ולמה? כי הוא הצליח להשפיע על המציאות, וברגע שהוא עשה זאת הוא למעשה הוסיף את עצמו אליה -  והוכלל בה. המשךהפסוק בא להסביר לנו איך לבצע את המהלך הזה.

"היא העלה על מוקדה על המזבח" – למה לכתוב פעמיים "על מוקדה על המזבח"? הלא אנחנו יודעים שהמוקד נמצא על המזבח. "אור החיים" הקדוש מסביר את ההבדל בין מזבח למוקד, לפי כלל שנלמד בגמרא במסכת זבחים :

"כל אלו שאם עלו לא ירדו, אם ירדו לא יעלו. אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהם האוּר, אבל משלה בהם האוּר- יעלו".

 חלקי הקורבן שנמצא בהם פסול אמורים לרדת מהמזבח ולא להיות מוקרבים.  בנושא זה מוסיף לנו עולא הלכה: אם האש נתפסה באותם איברים, אז כבר אין הבדל בין האברים הפסולים לבין האברים הכשרים. הכול עולה על המזבח, ואפילו אם כבר הורידו את האיברים בגלל שנשרפו, יעלו אותם שוב לשריפה.

לפי זה  מסביר "אור החיים",  ש"על מוקדה" מתאר מצב בו האש כבר שרפה את האיברים ולכן אם נמצאו פסולים והורידו אותם יעלו שנית  להישרף במזבח. ובהשאלה- האדם, למרות שהוא במצב של ירידה, עדיין בוערת בו התשוקה להשפיע ולהיות  נכלל, ולכן הוא עדיין על המזבח – עדיין במקום החיבור. המצב השני לעומת זאת הוא מצב יותר ראשוני. "על המזבח" מתאר מצב בו הקרבן כבר על המזבח אבל האש עדיין לא אחזה בו. אם נמשיך את המשל- ברגע  שאתה מבין שיש בך רצון לעלות על המזבח, למרות שעדיין לא "נתפסה בך האש",אתה עדיין עולה. אתה כבר ראוי להיות במקום החיבור.

"כל הלילה עד הבוקר" – אם כתוב כל הלילה, למה להוסיף "עד הבוקר"? יש המון מצבים שבהם האדם נמצא באפילה. באמצע הדרך מישהו כיבה את תאורת הרחוב.  גם אז צריך להיות מכוון מטרה, ולא לעזוב את הרצון לחיבור, כי בסוף  הבוקר חייב לבוא. זאת המציאות הפשוטה, גם אם לפעמים קשה להחזיק בה. הבוקר בוא יבוא. "עד הבוקר".

"אש המזבח תוקד בו" – לאחר שעבר את שעבר האדם והגיע אל הבוקר, אש המזבח תוקד בו – הוא כבר נמצא במצב שהאש שולטת בו. ידוע מהספרים הקדושים שיש ארבע יסודות, והאש היא היחידה שכוון הגדילה שלה הוא למעלה.

שנזכה בעזרת ה' להיכלל בכל עם ישראל ובעזרת הפוטנציאל שמגולם בנו נעזור לו ולעצמינו לעלות מעלה מעלה.

שבת שלום,

רועי.

הדברים לוקטו מספרי "אור החיים", "בית אהרון" ו"מאור עינים"