פרשת במדבר

לחץ להגדלה

הפרשה הראשונה בחומש הרביעי, מתחילה במניין בני ישראל, חלוקת השבטים למחנות, ופדיון בכורות בני ישראל בבני שבט לוי לאחר חטא העגל (בני לוי החליפו את תפקיד הבכורות בעבודת המקדש. בתחילה היו אמורים הבכורות מכל משפחה בישראל לעבוד את עבודת הקודש)

"שא את ראש כל עדת בני ישראל"

בפסוק זה משה מצווה לספור את בני ישראל. וכך מסביר רש"י הקדוש את עניין מניין בני ישראל – "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם"

במקום נוסף של מניין, בפרשת כי תשא, הכתוב מפרש שהמניין יעשה על ידי כסף, שנקרא "כופר נפש". כלומר: כל אחד ייתן מטבע, ואת המטבעות יספרו. באותו מקום רש"י מפרש שכאשר מישהו בא במניין שולט בו עין הרע. נשאלת השאלה המתבקשת – כיצד שני הפירושים של רש"י מסתדרים יחדיו? אם עניין המניין הוא להראות את חיבת ישראל, מדוע הם צריכים להביא כופר נפש?

מסביר בצורה נפלאה הרב אברהם ירוביץ זצ"ל את השאלה לפי הכתוב בזהר הקדוש – כל שפע גשמי שהאדם רואה ומתפעל ממנו, נפתחת האופציה להיזק, כי מרגע שאדם מתפעל מהשפע הגשמי יכולה עין הרע לחול עליו, אך מדוע? מסביר הרב שברגע שהאדם מתפעל ממשהו גשמי הוא יכול להרגיש בלב כאילו הדבר נעשה מעצמו, וחס וחלילה מנתק אותו מהמשפיע שלו – הקב"ה, ובכך בעצם מפריד את החיבור בין המשפיע למושפע וללא ההשפעה מה' ממילא השפע הגשמי נעלם, כי יש סתימה באינסטלציה.

לכן כאשר משה רבינו מונה את עם ישראל הוא מזכיר שה' הוא זה שהרבה את עם ישראל, הוא חיבר את הריבוי והשפע של גודל עם ישראל למי שגרם לזה לקרות – לה' יתברך וכך בעצם שמר את הקשר בין המשפיע למושפע.

את פרשת במדבר קוראים תמיד לפני שבועות, כהכנה למתן תורה, ידוע שיש בישראל שישים ריבוא שורשי נשמות אשר מחוברות לשישים ריבוא אותיות שבתורה, וכמו שבספר תורה עם אות אחת פסולה כך כל ספר התורה פסול כך גם בעם ישראל, אם אחד פסול כל העם פסול, אולי אפשר להגיד שהדרך להיות פסול הוא ע"י לא לראות שאתה חלק מהכלל ואת זה המפקד בא להראות לנו, שסופרים את כולם, היחידה היא חלק בלתי נפרד מהכלל, מתי שמישהו מנסה להפרד מהכלל  הוא פשוט מפרק את החבילה כולה. אולי אפשר לומר שזהו הדבר הכי חשוב בחיים - לא להיות נפרד. להבין תמיד את הקשר.

שתמיד נזכה לראות את החיבור בינינו לבין הסובבים אותנו ובינינו לבין הקב"ה.

בשורות טובות וחודש טוב,
רועי.